שאנ ון
הכירו את שאנון
ביום הראשון של שנת 2026 הגיעו אם אתון ובת עירה לחווה. האם בקושי הולכת. הפצעים העמוקים והגדולים מקשירות על רגליה דיממו. הבת נצמדה אליה. שתיהן מבועתות.
הסיפור של שאנון ושריז הוא לא נדיר לצערנו. למעשה, זו התמונה שאנחנו רואים בחלק גדול מהחילוצים שלנו. בעלי חיים שעובדים עד שקורסים. את שעות המנוחה שלהם הם מבלים קשורים בקשירה כואבת שגורמת לנזקים מחרידים לרגליים ולעיתים אף לקטיעה. למזלה של שאנון, היא ניצלה לפני שזה קרה.
תהליך השיקום שלהן כלל שיקום אורטופדי ארוך ומורכב לשאנון, חבישות לפצעים, טילופים מיוחדים ופרסות סיליקון (תהליך שעדיין נמשך), אנטיביוטיקה ושיכוך כאבים. במקביל החלה העבודה הנפשית: להרגיל את השתיים למציאות חדשה, בה בני אדם אינם איום והמחר אינו מפחיד.
שמונה חודשים אחרי הגעתן, השיפור במצבן מדהים. שאנון, שהרבתה לשכב כשהגיעה, היא אתון פעילה. הצליעה כמעט אינה מורגשת. הפצעים החלימו ושאנון ושריז מתקרבות לבני האדם ללא חשש, סומכות על צוות המטפלים והן שמחות ורגועות.
















