הסיפור שלנו - עמותת להתחיל מחדש
איך הכל התחיל…
שרון כהן - מייסדת העמותה
נולדתי בבני ברק וגדלתי בגבעתיים, לא בקיבוץ ולא במושב, ילדה עירונית לחלוטין.
למרות זאת, הסיפור שלי עם בעלי החיים התחיל עוד הרבה לפני הקמת העמותה. נולדתי ככה, עם האהבה הזו לבעלי חיים, מילדות לא הייתי מסוגלת להתעלם מסבלם, לעזור להם היה חלק בלתי נפרד מחיי עוד בתור ילדה. אפילו כבר אז הם היו קודמים לכל, מניעת הסבל שלהם ניהלה את חיי והצילה את חייהם.
בגיל 14 התחלתי לעשות מחוייבות אישית בעמותת SOS חיות, שם נחשפתי לסבלם הרב של בעלי החיים, נחשפתי לקיומם של הכלביות העירוניות ולגורל המר של הכלבים והחתולים. שם גם נחשפתי לעוד אנשים טובים שמקדישים את כל חייהם למאבק למען בעלי החיים ולמעשה גדלתי לתוך חברה שנלחמת למען בעלי החיים ולקידום זכויותיהם.
נחשפתי לרוע, ובו זמנית לצד הטוב של האנושות
אחרי הצבא התחלתי לעבוד כמוקדנית בעמותת תנו לחיות לחיות, שם נחשפתי עוד יותר למצבם המר של בעלי החיים בישראל ולעוד עשרות אנשים נוספים שמקריבים את חייהם יום יום למען בעלי החיים. שם למדתי שאל מול כל הרוע יש המון אנשים טובים שאכפת להם, שנלחמים למענם ושלא מוותרים על אף בעל חיים גם אם זה קשה. עבדתי בצמוד לאתי אלטמן, (מייסדת עמותת תנו לחיות לחיות) ממנה למדתי לדפוק על השולחן כשצריך, אל מול הרשויות, המשטרה, לעמוד על רגליים אחוריות ולהלחם בשיניים ובציפורניים גם כשהיה נראה שאין שום סיכוי - למדתי לא לוותר!
שם גדלתי ולמדתי ולהשמיע את קולם של בעלי החיים.
בגיל 33 עברתי לגור בשכונת מורשה ברמת השרון, בבית פרטי ישן מאוד וחצר מקסימה של דונם. הקמתי חוות הצלה קטנה ופרטית, שם הייתי בטוחה שיהיה מקום לכולם, שיהיה לי ולבעלי החיים שקט לשנים רבות, ושבעצם הגשמתי חלום. עד ששיחת טלפון אחת שינתה את חיי, ואת חיי אלפי בעלי חיים. זה היה יום שישי, כמעט חצות, וקיבלתי טלפון מבחורה שהתחננה על חייה של עיירה קטנה (תינוקת של חמור), שקשורה תחת כיפת השמיים בגשם כבר 5 ימים. אותו הלילה בו הגעתי למקום חשף בפני מציאות קשה אותה לא הכרתי - מצבם המר והיעדר הפתרון של החמורים בישראל. ביום הראשון בו חולצה העירה הקטנה, טינקרבל, ניסיתי למצוא לה פתרון ראוי ומתאים הרבה יותר מחצר פרטית ברמת השרון. לא ידעתי שהמשימה מולה אני עומדת כל כך קשה, מייאשת וכמעט בלתי אפשרית. מאד מהר הבנתי שטינקרבל תישאר איתי לנצח אבל לא העלתי על דעתי שמאותו היום גם חיי הולכים להשתנות ושבזכות התינוקת הקטנה והתמימה הזו ינצלו עוד אלפי בעלי חיים.
החיים שניצלו בזכות טינקרבל
בעקבות הפרסום והניסיון למצוא לה בית, התחלתי לקבל פניות מאנשים שחשבו שאני מפעילה בית מחסה לחמורים, למרות שעד אותו היום לא היה לי שום קשר לחמורים. לא יכולתי להתעלם מהפניות והתחלתי לחלץ באופן פרטי חמורים במצבים מחרידים. נחשפתי לכך שגם בישראל חמורים וסוסים עדיין סוחבים עגלות ונידונים לחיי סבל ועבודות פרך עד המוות.
בכל חילוץ פניתי לציבור הרחב בבקשה לעזרה בכיסוי עלויות הטיפולים הרפואיים והשיקום של החמורים.
הבנתי שיש המון אנשים שאכפת להם ושרוצים בדיוק כמוני להציל את בעל החיים האומלל הזה מהמציאות הקשה בה הוא נמצא.
נדהמתי לגלות את ההירתמות הגדולה של הציבור, והבנתי שאני יכולה לעזור לעוד הרבה יותר בעלי חיים ושאני לא לבד, בזכות תמיכת הציבור, היה לי את האמון והאומץ! החלטתי להקים עמותה ולעבור למקום הרבה יותר גדול ומותאם גם לחמורים.
מאוד מהר הפכנו למקלט ההצלה הגדול ביותר בישראל, ואחד הגדולים בעולם!
היום, (שנת 2025) העמותה ממוקמת במושב חירות ומתגוררים תחת חסותה קרוב ל-2000 בעלי חיים, מתוכם כמעט 1000 חמורים, כמעט 100 סוסים, כ 300 חתולים ועוד כ 100 עיזים, כבשים, פרות, בעלי כנף, וכלבים.
עוד מילדות, החלום שלי היה בכלל להקים חתוליה - במקלט הוקמה חתוליה יפיפיה שמשקמת ומוצאת בתים למאות חתולים בשנה!
תמכתם וליוותם אותי ואת בעלי החיים בכל צעד!
לאורך הדרך וממקרה למקרה, הציבור תמיד עזר ונרתם - בחילוצים בשיקומים, בכיסוי העלויות ובתחזוקה השוטפת.
אתם הם אלה שגרמתם לי להיות אמיצה, להעיז ולהמשיך להלחם עוד יותר למען בעלי החיים. נתתם לי את הכוח להמשיך ולא לעצור!
ותראו לאן הגענו, הכל בזכותכם🙏
תודה רבה❤️
להתחיל מחדש - המקלט השיקומי לבעלי החיים
המקלט השיקומי של עמותת להתחיל מחדש נוסד בשנת 2017 ע"י שרון כהן במטרה לחלץ ולשקם בעלי חיים במצוקה ולהוות מרחב בטוח ומוגן להמשך חייהם. בעלי החיים במקלט עברו התעללויות ו/ או הזנחה קשה, רובם סוסים וחמורים שחולצו מסחיבת עגלות וחיי עבדות.
כיום מתגוררים במקלט כמעט 2000 בעלי חיים, כמחציתם - חמורים!
המקלט מחולק לפי מתחמים על פי מצבם של בעלי החיים: מתחם לבעלי חיים עיוורים ונכים, זקנים, משוקמים, בית יולדות לאתונות שהגיעו בהריון (כמובן שאין ריבוי במקלט) ועוד.
וכך גם בחתוליה שמתגוררים בה כ-300 חתולים, חלקם עיוורים ונכים, חלקם גורים ייתומים, וחלקם פשוט עברו חיי רחוב קשים, או חתולי בית שנזרקו, או כאלה שהבעלים פשוט נפטר, ולא היה להם לאן להגיע....
רובם המכריע של החמורים הגיע מחיי עבדות של סחיבת עגלות משא עד שנשברו רגליהם או שקרסו באפיסת כוחות. חלקם הגיעו אחרי התעללות קשה ומכוונת וסובלים מפגיעות קשות הדורשות שיקום ארוך.
עד שנת 2022, אלו שלא קרסו, נאספו על ידי סוחרים במטרה למכרם ולהעבירם לעזה לעבודות פרך, או למצרים לתעשיית האג'איו הסינית (שחיטה וייצוא העורות לסין, שם מפיקים את האג'איו מעורם). העברות אלה נעצרו על ידי העמותה והחמורים הועברו לחסותה לשיקום ולחיים חדשים בהם איש לא יפגע בהם.