באמצעות "השבחה" גנטית הגדילו את כמות החלב הנשאבת מגופה של פרה מ-8 ליטרים של חלב ביום ל-40 ליטרים ויותר, בתוך עשורים ספורים. גופה של הפרה לא הותאם לשינוי המהיר, ולכן היא סובלת ממחלות רבות, נכויות וכאבים. הלחץ העצום על העטין גורם לקריעת כלי-דם. כשגידי התלייה של העטין מתרפים - העטין צונח, הפטמות מזדהמות, ודלקות עטינים מתפתחות במהירות. הדלקת עלולה להעלות את חום הגוף, לגרום שלשול, להתפתח לבצקת ואף להוביל למוות. זיהום תוך-עטיני נוטה לפתח רקמת צלקת, הגורמת לגדילה נוספת של העטין. חלק העטין הפגוע אינו נרפא, והפרה תסבול מכאבים במקום עד סוף חייה. פטמות "מיותרות" עשויות להחריף תופעות אלו, ולכן הן נכרתות במספריים ללא משככי כאבים. מדי שנה עוברת כל פרה טילוף פוצע ומכאיב (הכולל ריסון אלים) מכיוון שהטלפיים של פרות הכלואות כל חייהן ברפת גדלים מבלי להישחק וגורמים צליעה ודלקות. את צמיחת קרני הפרות מונעים באמצעות מריחת חומר צורב או גדיעה.

​

אף על פי שתוחלת חייה הטבעית של הפרה עולה על 20 שנה, פרות נשחטות כיום בגיל שלוש עד שש שנים. פרות רבות מתמוטטות קודם להבאתן לשחיטה מאפיסת כוחות, וכדי לפנותן גוררים אותן על הקרקע כשהן קשורות בשרשרת, או דוחפים אותן על-ידי מלגזה. התוצאות: פציעות וחבלות חמורות, קרעים ברצועות ושבירת עצמות